על דורון טל
הראייה שלי, דרך ההוויה שלי והחזון שלי.
נקודת המבט
אני מתבונן וחוקר מתמיד של המציאות, והסקרנות קדמה למקצוע. מה שעבר איתי מכל תחום שעבדתי בו הוא דרך לקרוא מבנה: ההרגל להתבונן במשהו שלא אני תכננתי, ולהבין מה באמת מחזיק אותו, מה נלווה אליו, ומה קורה לו כשתנאי אחד זז.
ראייה מבנית היא מה שנשאר אחרי שמניחים בצד את הטכניקה הייחודית לתחום. שני הרגלים מחזיקים אותה: אני קורא את הדבר עצמו ולא את התיאור שלו, וקורא חלק דרך מה שהוא פוגש.
יכולות
- הבחנה
- קריאת מצב מתוך תשומת לב ישירה למה שנוכח בו, והפרדה בין מה שמהותי בו לבין מה שרק נמצא שם.
- בהירות בהחלטה
- חידוד ההחלטה על ידי צמצום ספקות ולא על ידי הוספת מידע, ומתן שם למכשולים שניתן לצפות מראש כך שהפעולה מותאמת עוד לפני שהם מגיעים.
- קריאה מערכתית
- עבודה עם דפוסים, מנגנונים, וההשפעה ההדדית בין מרכיבי המערכת.
- מתודה במצב חוסר
- כשמידע חסר, או כששני מקורות חלוקים, הפעולה היא לעצור, לציין במדויק מה חסר, ולהציע את הדרכים להשלמתו. נעלם שהומר בשקט להנחה עובר בלי סימן, וזה מה שהופך אותו לקשה לאיתור בהמשך.
- התאמה מבנית
- עבודה בתוך המבנה הקיים, והתאמת הקריאה אליו ולא להפך.
העבודה בפועל
העבודה נעה בשלושה.
- זיהויאני מתחיל בקריאה של מה שכבר קיים, לפני שמוצע דבר.
- דיוקאני מחבר את הקריאה הזו לפעולה אחת. הדיוק האמיתי אינו בידיעה מוחלטת, אלא ביכולת להבחין בזמן אמת מהי הבחירה הנכונה ביותר, והוא ממשיך להתחדד כל עוד העבודה נעה.
- מיקודאני מחזיק את הקו בקצב שהעבודה באמת צריכה, ונשאר גמיש מספיק כדי להתאים אותו כשהתנאים משתנים.
דרך ההוויה
אני לא מלווה אדם דרך המצב שלו. אנחנו נעים בו יחד, וההבדל אינו נימוס: יועץ שמוביל נשאר עם הקריאה, והאדם נשאר עם מסקנה שאינו יכול לשחזר.
לכן אני עובד מתוך שקט פעיל ולא מתוך הכוונה. מה שמועיל בחדר הוא לרוב לא עוד דעה, אלא תשומת לב שמוחזקת יציב מספיק כדי שאדם ישמע את שלו. פגישה אחת ממוקדת שמחזירה אדם לשיקול דעתו שווה יותר מקשר שהוא צריך לתחזק, וזו התוצאה שאני באמת עובד לקראתה.
מה שזה דורש ממני הוא התמדה וגמישות בו זמנית - להחזיק קו בזמן שהתנאים זזים, ולומר בפשטות כשמשהו אינו ידוע במקום למלא אותו. שיתוף הפעולה כאן הוא מרצון בכל שלב, מפני שהחלטה שאדם הוזז אליה אינה החלטה שלו.
חזון
לאפשר לאדם לנווט שינוי: להבחין במה שנכון לו, לזהות את מה שכבר נמצא, ולפעול מתוך עצמו.
מה שמאפשר את זה הוא לרוב לא עוד מידע. האנשים שאני עובד איתם כבר נושאים החלטות וכבר יש בהם כיוון; מה שהם פוגשים הוא שדה שבו כל מה שנוכח נראה רלוונטי במידה שווה, ושדה רווי אינו ממיין את עצמו. הקריאה שלו היא העבודה.
אותה כוונה עוברת גם במחקר ובמערכות. שיטה צריכה לומר מה אסור לה לטעון, ומערכת צריכה לעמוד במשמעת שהיא מתארת. הכול אותה מחויבות שבחדר: להשאיר את שיקול הדעת במקומו, ולעשות אותו בר־שימוש.